הסכם מייסדים

הסכמים מיוחדים בין בעלי המניות העתידיים – המייסדים – של חברה בהקמה. דין הסכמים אלו כדין כל חוזה ואינם חוזי יזמות. על מנת שהסכמים אלה יקשרו את החברה יש צורך בפעולות נוספות שיגדירו אותם כחוזים מקדמיים. אם הדבר יבוא לידי ביטוי במסמכי החברה, כמו בתקנון, יהפוך הסכם המייסדים להסכם בר תוקף כלפי החברה. לדוגמה, שלושה יזמים החליטו להקים חברה, הם הסכימו בינהם על שם החברה, אך לא עיגנו את השם בתקנון החברה, ולבסוף הוגשה החברה לרשם החברות בשם אחר. אחד היזמים, שרצה שם מסוים, לא יכול לפנות לבית המשפט ולבקש להוציא צו כנגד החברה לשנות את השם. החברה לא צד להסכם כל עוד הדבר לא מעוגן בפרוטוקולים ובהחלטות שקשורות לתקנון החברה.
הסכמי מייסדים יכולים לעורר שאלות לא פשוטות בגלל הפער שנוצר בין מה שהוסכם שיהיה דמות החברה העתידית לבין מה שהוסכם בפועל.
הסכמי מייסדים יכולים להיות לעיתים גם בין בעלי המניות של בחרה העומדת להפוך לחברה ציבורית ולגייס הון מהציבור. לדוגמה, הוסכם בהסכם מייסדים בין בעלי המניות שלפני שיוצאים לגיוס מניות מן הציבור משה יהיה המנכ"ל. ההסכם לא עוגן בתקנון החברה ולא עבר באסיפה הכללית של בעלי המניות. לאחר גיוס המניות, אם הדבר לא עוגן בתקנון, אין תוקף להסכם. יש כרגע בעלי מניות חדשים, שלא שותפים להסכם. כל מה שיכול לעשות צד להסכם הוא לתבוע את הצדדים שלו לחוזה, אך החברה אינה צד להסכם.

דילוג לתוכן